כהנחת מפתח הגענו להסכמה שמטרתנו להיות יותר בריאים ויותר רזים, ולכן, ככל שנהנה יותר בדרכנו לשם נגיע ליעדנו יותר מהר, אך מה שרוב האנשים עושים הוא להימנע מהנאות , ולהעניש את עצמם על כך שיש להם משקל יתר, דבר שמוסיף להם יותר קילוגרמים. בד"כ מחשבות "כבדות" עושים אתכם כבדים פיזית. עד עתה למדנו שאפשר ליהנות , להבריא ולהרזות , עתה נלמד כיצד אפשר להנות מדברים מתוקים אך במידה!
בואו נשאל את עצמנו: האם ישנם אפשרויות אחרות לאכול מתוקים, להנות ולא להשמין? נלמד את העובדות המתוקות , כיצד להכין בעצמנו את "החטאים" הקטנים "שעושים לנו את היום" ושוב נזכור כמו תמידשמוטל עלינו לבחור את המזון הבריא ביותר שמתאים לנו וכך גם במתוקים האלה.
אפשר לבחור בעוגת גזר במקום עוגת קצפת , בגרנולה במקום קורנפלקס, בעוגיות שיבולת שועל במקום עוגות מקמח לבן, וכך אנו מצמצמים את הנזק. שכן, גם במזון מתוק , כשאר השיטה ב"חויה בירוק" יש לדבוק במזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך.
כדאי לבדוק כאשר אנו מכניסים דבר מתוק לפינו: איזו הרגשה הוא גורם לנו , האם המזון המתוק או הפחמימות הוא תחליף לאהבה, כעס, פחד, רוגע או יציאה מלחץ.
ברוב המקרים אנשים נמשכים למזון מתוק ובעל אופי פחמימני מבקשים אהבה בחייהם, הרצוי הוא לצרוך לא יותר מפעם אחת ביום של מזון מתוק. עשו כל דבר שאתם יודעים שמהנה אתכם וגורם לכם להיות מאושרים. באופן כזה תתנו אהבה לעצמכם, זיכרו- שאהבה היא מעגל סגור, היא אנרגיה שנעה וזורמת. אם אתם מאושרים, המולקולות שלכם יתחילו לנוע, ומשקל היתר שלכם או המולקולות שלכם החסומות יתחילו לנוע בכיוון מטה.
כאשר אתם שונאים את הגוף אתם אוכלים הרבה בעיקר פחמימות פשוטות (לחם רגיל, שוקולד, וופלים) אם לא תשברו את ההרגל הזה ותתחילו לעשות דברים טובים עבור הגוף שלכם, אתם תשקעו לעוד שנאה עצמית, על כך שהגוף לא במצב שאתם חושבים שהוא צריך להיות ותתקעו ואז שום דיאטה לא תעבוד עבורכם,לכן, תנאי מס' אחד " בחוויה בירוק" הוא אהבה עצמית ולא מתוך אגו. אלא מתוך שאיפה לאהוב ולשמור את הדבר הכי חשוב לנו בחיים: הבריאות.
הפתרון הוא: יותר הנאה ואהבה והמסקנה היוצאת מכך היא, לאכול מאכלים שגורמים לנו הנאה, צעד זה הינו יותר חכם מאשר לעשות דיאטה שמכאיבה לנו. אם אתם מונעים מעצמכם מאכלים שמהם אתם נהנים אז תשנאו את עצמכם על כך שאתם מונעים מעצמכם מה שאתם רוצים. ההכחשה העצמית הזאת מאוד מתוחכמת, אבל תת ההכרה שלנו יודע תמיד מתי אנו "שודדים" הנאה מעצמנו. אז אתם תרגישו מרומים וכעוסים הכעס הינו אנרגיה כבדה, אשר גורם למשקל היתר שלנו לעלות מלכתחילה ולגדול. כשאנו אוכלים פחמימות מורכבות כמו גרעינים מלאים, ירקות וקטניות או פחמימות פשוטות יותר, כמו פירות הגוף עושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות הוא מעכל את המזונות האלה ומשחרר בהדרגה את האנרגיה שבתוכן. כל המרכיבים שהגוף זקוק להם לעיכול ולחילוף החומרים מצויים במזונות מלאים אלה.
מזונות אלה מכילים גם פחמימות קשות יותר לעיכול , המסווגות כסיבים, פחמימות המסייעות לפעולה חלקה של מערכת העיכול. כל צורת הסוכר המרוכז – סוכר לבן, סוכר חום, לתת גלוקוזה, דבש וסירופים, משתחררים במהירות וגורמים לעלייה מהירה ברמת הסוכר בדם, כאשר הגוף איננו זקוק לסוכר הזה הוא מאכסן אותו בגוף, ובסופו של דבר הוא הופך לשומן.
בניגוד למקורות הטבעיים לסוכר, כמו פירות, ברוב סוגי הסוכר המרוכז אין ויטמינים ומינרליים! כ- 90% מהויטמינים והמינרלים הורחקו מהסוכר הלבן, ללא ויטמינים ומינרלים חילוף החומרים בגוף איטי, ואדם הופך להיות חסר מרץ, עייף ונוטה להשמנה. לפחמימות פשוטות כמו קמח לבן , אורז לבן וגרעינים אחרים שעברו עיבוד, יש השפעה לזו של הסוכר המזוקק. תהלכי העיבוד והבישול הופכים פחמימות מורכבות לפחמימות פשוטות, למעשה מעוכלות בחלקן. כשאתם אוכלים פחמימות פשוטות אתם זוכים לעלייה מהירה של הסוכר בדם וחשים פרץ של אנרגיה. ואולם בעקבות זאת באה נפילה, כאשר הגוף מתאמץ לאזן את רמת הסוכרים בדם. כאשר הרמה גבוהה מידי, הגוף הופך את העודף לגליקוגן ( דלק לטווח קצר המאוכסן בעיקר בכבד ובשרירים) או לשומן: מאגר אנרגיה לטווח ארוך.
אנחנו אוכלים יותר מתוק ופחמימות במצב של היפו גליקמיה (סוכר נמוך), כשרמת הסוכר נמוכה מידי. במצב זה מופיעים שורה של תסמינים: עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות, דיכאון, הזעה, כאבי ראש וקשיי עיכול. ההערכה היא ששלושה מתוך עשרה אנשים מתקשים לשמור על רמה יציבה של סוכר בדם. זו עלולה לעלות יותר מידי ואחר כך לצנוח, התוצאה בטווח ארוך היא עלייה במשקל ועייפות מתמשכת , אך אם תצליחו לשמור על רמה קבועה של סוכר בדם תהיה התוצאה משקל יציב ואנרגיה תמידית!!!
ולסיום: בחירת המזון משקפת את בריאותו של האדם! משיכת יתר למזון מסוים בצורה קיצונית מהווה קרקע להתפתחות פתוגן ( מחלה) במקרה זה: ההשמנה!
אדם בריא רוצה את מה שהוא יכול להשיג, והוא משיג במהירות את מה שהוא רוצה, חופש פנימי זה מוביל לשמחה, לאהבת החיים, לשמירת על הרמוניה בין מערכתית, והגבלת ההזדקנות.
